רשלנות רפואית מכוח החוק

תביעות משפטיות בנושאי רשלנות רפואית הן אמנם לא חדשות, ונושא רשלנות רפואית נזכר בעצם כבר בתנ"ך. אולם ההכרה בזכות של החולה על גופו ועל זכותו לדעת מה נעשה איתו ברמה הרפואית, היא תפיסה שהשתרשה עמוקות רק במהלך חמישים השנים האחרונות.

כיום רוב האנשים שמגיעים לקבל טיפול רפואי מודעים מראש לאפשרות שההליך שהם עוברים יכול לסבול מסיבוכים, אך מחובת הצוות הרפואי להסביר לכל מטופל בפני מה הוא עומד ולספק לו את כל המידע הנדרש בנושא.

חוק זכויות החולה

בשנת 1996 נחקק בישראל חוק זכויות החולה. חוק זה מגדיר בעצם את זכותנו לזכות לקבל טיפול רפואי על פי בחירתנו. הוא מגדיר את זכותנו דעת מהו הטיפול הרפואי המוצע לנו וכמובן, את הזכות להתנגד לטיפול, וכן ולערער על טיפול רפואי שקיבלנו, שבמסגרתו אירע מחדל מקצועי והוא נחשב כמקרה של רשלנות רפואית.

לאחר חקיקת חוק זה פסיקות בתי המשפט העניקו הגנה רחבה יותר למטופלים בעת קבלת טיפול רפואי, והשיתו אחריות גדולה יותר על רופאים ובעלי תפקידים רפואיים. בנוסף לכך, נחקקו חוקי יסוד נוספים עם הזמן, וביניהם חוק כבוד האדם וחירותו, אשר היוו את הבסיס לחוק זכויות החולה.

לאחר חקיקת כל החוקים הללו, בתי המשפט הפכו למקום פחות עוין כלפי החולים, בהכירם כי זו זכותם לדרוש טיפול רפואי, ואף לתבוע את המערכת הרפואית שטיפלה בהם במקרים של פעולות רפואיות שלא נמסרה למטופלים לגביהן האינפורמציה המלאה.

אז איך יודעים האם התרחשה רשלנות רפואית?

אם אדם עבר הליך רפואי, שגרם לו נזק כלשהו, והוא חושש כי חלה רשלנות רפואית באבחון מצבו הרפואי או בטיפול הרפואי אותו עבר, עליו לגשת לעורך דין מומחה בתביעות רשלנות רפואית ולהתייעץ איתו. על אותו אדם ליידע את עורך הדין מדוע הוא חושב כי אירע מקרה של רשלנות רפואית ולספק תיעוד כתוב ומדויק של המקרה.

במקרה שעורך הדין ישתכנע כי אכן יש כאן עילה לתביעה, הוא יגיש אותה לבית המשפט. חשוב לציין, כי תביעת רשלנות רפואית יכולה להתנהל עד חמש שנים מיום הגשתה.

השארת תגובה