פסיכולוג קליני או פסיכולוגית קלינית - המדריך

חלק מהפונים לטיפול פסיכולוגי יודעים בתוכם כי הם מעוניינים לפנות לפסיכולוג – גבר או לפסיכולוגית – אשה. לכל מי שזה מצבו המלצתי פשוטה – לכו עם נטיית ליבכם. בטיפול תוכלו לנסות ולהבין עוד מדוע זו הייתה העדפתכם, ונסיון הבנה זה יהיה מעניין מאוד.

אחרים לא חשים בטחון פנימי שכזה. לא פעם השאלה מעוררת התלבטות הנמשכת ונמשכת ומובילה לעוד ועוד בילבול וסבל:

נראה לי שעדיף לפנות לפסיכולוגית קלינית, כי אין לי קשר עם אשה, ומי תוכל לעזור לי בזה אם לא אשה. בעצם, עדיף פסיכולוג קליני, כי רק גבר יבין את מה שקורה לי עם נשים. אבל עם גברים אני תמיד מרגיש תחרות, זו לא הרגשה טובה בטיפול – עדיף פסיכולוגית. מצד שני, עם נשים אני תמיד מרגיש שאין להן מה לחדש לי. אלך לפסיכולוג…

לכל מי שזה מצבו המלצתי פשוטה – זה לא באמת משנה. הסיבה לכך נעוצה בתופעת ההעברה.

העברה היא תופעה נפשית בה הנפש מעבירה להווה דפוסי קשר שנחקקו בה בעבר. לרוב, אך לא תמיד, מדובר בדפוס הקשר עם ההורים. העברה מתרחשת בכל קשר בין בני אדם. היא הגורם לכך שאנו חוזרים שוב ושוב על אותם דפוסי יחסים עם אנשים שונים, גם אם אלו יחסים המזיקים לנו. בחורה שתמיד מפתחת קנאה בחברותיה ומתרחקת מהן, גבר שחש תמיד שבנות זוגו נוטשות אותו ואחרים – כולם "סובלים" מתוצאותיה של ההעברה.

בטיפול פסיכולוגי, פסיכולוג מנוסה יהפוך את החיסרון ליתרון וינצל את ההעברה כדי לסייע למטופל לעשות שינוי רגשי עמוק.

אתן דוגמה: רונית, מטופלת בת 34, הודיעה לי בתחילת פגישה טיפולית שברצונה לסיים את הטיפול "אני מרגישה טוב ולא צריכה יותר טיפול". היה זה מייד לאחר שחזרתי מחופשה בת שבועיים במהלכה שהיתי בחו"ל ולא הייתי זמין. רונית ננטשה על-ידי אמה כשהייתה בת 9. האם התאהבה בגבר וטסה עמו לאיטליה, כשהיא משאירה את בתה היחידה עם אביה. האב היה עסוק בזעם ואבל ולא היה פנוי לטפל בבתו הפגועה. רונית הסתגרה בתוכה ולימדה את עצמה "לא לסמוך על אף אחד". בבגרותה היא לא הצליחה ליצור קשר מתמשך עם גבר. בשלב זה או אחר היא חשה שהבחור נוטש אותה, ולכך היא מגיבה בהסתגרות ובאובדן עניין בקשר.

הצעתי לרונית שאני מכבד את רצונה ומזמין אותה לנסות להבין יחד מדוע התעורר בה רצון זה דווקא עכשיו. היא הסכימה ברצון. שאלתי אותה איך עבר עליה הזמן בעת חופשתי. היא השתתקה ואז סיפרה שבשבוע האחרון לחופשתי שכחה שאני בחופש. היא הגיע לקליניקה וצילצלה בדלת. כשלא קיבלה תשובה במשך דקות ארוכות התקשרה אלי ולא קיבלה מענה. לאחר כעשרים דקות חזרה לביתה: "חשבתי שאני יכולה להרוג אותך, איך אתה עושה לי דבר כזה. הרי דיברנו כמה כואב לי כשנוטשים אותי". רק יומיים אחר כך הבינה שהתבלבלה: "ואז עבר לי כל הכעס עליך. זו לא הסיבה לכך שאני רוצה להפרד".

שאלתי אם היא בטוחה שאין שום קשר בין הדברים. רונית נראתה פחות בטוחה. הצעתי לה שנטישת אמה היא הפצע של חייה, וכשעמדה מול דלתי חשה בדיוק את מה שחשה כשאמה נטשה. היא הנהנה. אמרתי לה שגם אם בדיעבד הבינה שהיא זו שהתבלבלה, קורה לה איתי מה שקורה לה בכל קשר. חווית הנטישה מפעילה תגובה אוטומטית ולא מודעת של התרחקות. התרחקות שנועדה במקור לשמור עליה מפני פגיעה, אך כיום רק מבודדת אותה. רונית הנהנה בעצב. היא ציינה שזה בדיוק מה שקרה. היא לא עזבה את הטיפול והפגישה הפכה לאחד מנקודות המפנה החשובות בטיפול שלה.

כפי שניתן היה להתרשם, העברה אינה מבחינה בין מינים. רוני חשה כלפי רגשות שמקורם בקשר עם אמה. בדומה ניתן להעביר לאשה רגשות שמקורם בקשר עם האב. מסיבה זו אין זה משנה כל-כך האם המטפל יהיה פסיכולוג או פסיכולוגית. בכל מקרה כל דפוסי הקשר הבעיתיים יגיעו לטיפול בשלב זה או אחר.

לסיכום, אם אתם מלבטים האם לפנות לפסיכולוג קליני או לפסיכולוגית קלינית עצתי היא להרפות מההתלבטות. אין לכך חשיבות רבה. עדיף שתשקיעו את האנרגיה במציאת פסיכולוג חם, חכם ומקצועי.

עוזי כרמי, פסיכולוג קליני בכיר. טיפול פסיכולוגי למבוגרים ובני נוער בקליניקה פרטית ושקטה בתל-אביב. הדרכות לבעלי מקצוע והרצאות למעוניינים.

השארת תגובה